| The Argentine Civil Wars were a series of civil wars that took place in Argentina from 1814 to 1880. |
מלחמות האזרחים בארגנטינה היו סדרה של מלחמות אזרחים שהתרחשו בארגנטינה משנת 1814 עד 1880 |
| These conflicts were separate from the Argentine War of Independence (1810–1820), though they first arose during this period. |
סכסוכים אלה היו נפרדים ממלחמת העצמאות של ארגנטינה (1820-1810), אם כי הם החלו להתרחש לראשונה בתקופה זו |
| The main antagonists were, on a geographical level, Buenos Aires Province against the other provinces of modern Argentina, and on a political level, the Federal Party versus the Unitarian Party. |
הכוחות היריבים העיקריים היו, מבחינה גאוגרפית, מחוז בואנוס איירס נגד המחוזות האחרים של ארגנטינה המודרנית, ומבחינה פוליטית, המפלגה הפדרלית נגד המפלגה האוניטרית |
| The central cause of the conflict was the excessive centralism advanced by Buenos Aires leaders and, for a long period, the monopoly on the use of the Port of Buenos Aires as the sole means for international commerce. |
הסיבה המרכזית לסכסוך הייתה הריכוזיות המוגזמת שקודמו על ידי מנהיגי בואנוס איירס, ובמשך תקופה ארוכה, המונופול על השימוש בנמל בואנוס איירס כאמצעי היחיד למסחר בינלאומי |
| Other participants at specific times included Uruguay, which became independent from the United Provinces of Río de la Plata in 1828, and the British and French empires, notably in the French blockade of the Río de la Plata of 1838 and in the Anglo-French blockade of the Río de la Plata that ended in 1850. |
משתתפים אחרים בזמנים מסוימים כללו את אורוגוואי, שהכריזה על עצמאותה מהמחוזות המאוחדים של ריו דה לה פלאטה בשנת 1828, והאימפריות הבריטית והצרפתית, בעיקר במצור הצרפתי על ריו דה לה פלאטה בשנת 1838 ובמצור האנגלו-צרפתי על ריו דה לה פלאטה שהסתיים בשנת 1850 |
| Regionalism had long marked the relationship among the numerous provinces of what today is Argentina, and the wars of independence did not result in national unity. |
הרגיונליזם סימן במשך זמן רב את היחסים בין המחוזות הרבים של מה שהיום היא ארגנטינה, ומלחמות עצמאות לא הסתיימו באחדות לאומית |
| The establishment of the League of the Free Peoples by the Banda Oriental Province, Entre Ríos Province, Corrientes Province, Misiones Province, and Córdoba Province, in June 1814 marked the first formal rupture in the United Provinces of South America that had been created by the 1810 May Revolution. |
הקמת ליגת העמים החופשיים ביוני 1814 על ידי מחוז בנדה אוריינטל, פרובינציית אנטרה ריוס, מחוז קוריינטס, מחוז מיסיונס ומחוז קורדובה, סימנה את הקרע הרשמי הראשון במחוזות המאוחדים של דרום אמריקה שנוצרה בעקבות מהפכת מאי 1810 |
| The Battle of Cepeda (1820) thwarted the goal of Buenos Aires leaders to govern the country under the Argentine Constitution of 1819, and following a series of disorders and a short-lived Constitutional Republic led by Buenos Aires centralist Bernardino Rivadavia in 1826 and 1827, the United Provinces established in 1810 again became divided, and the Province of Buenos Aires would emerge as the most powerful among the numerous semi-independent states. |
הקרב על ספדה (1820) סיכל את מטרתם של מנהיגי בואנוס איירס למשול במדינה תחת החוקה הארגנטינית של 1819. ולאחר סדרה של התפרעויות ורפובליקה חוקתית קצרת מועד ב 1826 ו 1827 בראשותו של ברנרדינו ריוואדביה שדגל בבואנוס איירס ריכוזית, המחוזות המאוחדים שהוקמו בשנת 1810 התפלגו שוב, ופרובינציית בואנוס איירס מתגלה ככוח החזק ביותר בקרב המדינות החצי עצמאיות |
